שלום לכם,
קוראים לי אור, ויש לי אחלה סיפור על קוקסינליות. לא שיש לי משהו נגד קוקסינליות, אבל אני לא ממש מבינה את כל העולם של קוקסינליות. והנה הסיפור –
חדווה הופיעה בסופו של דבר בתלבושת שקופה שחורה צמודה לעור, שלא השאירה מעט לדמיון, ולמרות שלא הייתה לה את שלמות קצה הסכין של מבנה הגוף הגוון של חברתה, היה לה גוף יפהפה, יחד עם פנים חמודות, אבל בדרך מוזרה ומעניינת. היא גם הייתה גבוהה יותר ועדיין לוהטת מאוד לאפרים, שהיה נותן הכול כדי להיות אינטימי עם כל אחת מהבנות, אפילו לרגע. דבר נוסף לגבי חדווה היה העובדה שהיא הייתה שתלטנית. מאוד שתלטנית. אם היא לא הסכימה עם משהו, היית יודע על זה. היא דיברה לעתים קרובות עם אפרים, ופעם הכתה לו את התחת כשהוא היה רכון בעבודה בחיוך שובב והתרחק מהמקום והשאירה אותו לחזור הביתה ולאונן על המחשבה שהיא תכה אותו ביתר שאת בפרטיות. חדווה פתחה את הדלת והסתכלה על אפרים כאילו הרגע ניסה לגנוב את הארנק שלה.
"מהלך \ לזוז \ לעבור." אפרים הביט בחוסר אמון. "מה? יש הרבה מקום מאחורה." חברתה הביטה בו עצבנית. "תיכנס מאחור." היא אמרה, השלימה עם ההרגלים המוזרים לפעמים של חדווה.
אפרים לא אהב שדוחפים אותו, והחליט לזיין את זה, אם הם יכולים להיות שמונים לגבי זה, אז הוא יכול. "טוב, אני מניח שנוכל להירגע כאן, החניון הזה די מגניב!" עיניה של חדווה קיבלו נצנוץ מסוכן. "אפרים, תיכנס מאחור. תזוז" היא אמרה עם קצת יותר איום. חברתה הביטה בו, כמעט ברחמים. "אפרים, תאמין לי, פשוט תעשה את זה לעזאזל." אפרים עמד על שלו. "מישהו אי פעם חשב לעשות מכאן אסטרונומיה? אורות החניון כל כך נמוכים שאפשר להתחמק עם כל דבר כאן! למזלי אני לא…" חדווה החליקה את רגלה לתוך המכונית לצדו ודחפה את אפרים למחצה. את מוט ההילוכים, ומשאיר את שניהם יושבים על הכיסא. היא נכנסה בכוח פנימה לידו וטרקה את הדלת מאחוריה לפני שדחפה אותו מעבר לאמצע המכונית, ראשה בציצים של חברתה והישבן בולט לפני חדווה.
"חדווה, מה לעזאזל…!" אפרים עמד לומר, עד שהיא הטיחה את ידה על ישבנו, עוקצת את לחיו. הוא פלט נשימה בלתי רצונית של הפתעה, והייתה מטומטמת כשהיא החזיקה את ידה צמודה בחוזקה לישבנו! "אוי חדווה, היי מה… תראי, אני…" הוא נחתך על ידי חברתה, שכרכה את ידיה סביב ראשו ומשכה את שפתיו לשלה, פולט גניחה עמוקה כשהוא נתן לה לחקור אותו בלהט אתה. לשון, מלקק ורוקד סביב פיו. אפרים הרגיש כאילו הוא בחלום. פניו הסמיקו כשהוא נתן לה לשלוט בתנועתו, מושך את ראשו הצידה כדי לאפשר לה ללכת עמוק יותר, לפני שנשלף החוצה כדי להקניט ולנשנש את שפתיו, מחייך תוך כדי כך.
"עכשיו, תיכנסי מאחור" אמרה חדווה בטון סוער. אפרים הביט סביבה בה המום, והצליח להשמיע "אורם הו, בסדר", לפני שטיפס מעורפל לחלק האחורי של המכונית, עדיין לא יכול להאמין למה שקרה זה עתה. חדווה וחברתה חייכו זו לזו, מעבירות לו משהו שלא נראה, לפני שפתחו את דלתותיהן, יצאו החוצה והלכו מאחור. בתור אחד הם נכנסו לרכב משני צדיו, וסגרו את הדלתות. אפרים היה כל כך נרגש שהוא לא רשם את *הקליק* הנשמע של מנעולי דלת המכונית המופעלים, או חברתה דחפה את המפתחות האלקטרוניים מתחת למושב הקדמי, מוסתרת בבטחה. אף אחד לא נכנס או יצא מהמכונית הזו אלא אם כן הם רצו בכך…
